עיר הנוער הוסיפה מימד ייחודי וחדשני לאופי הבילוי של הנוער הישראלי.

מראשית פעילותה היא קמה בעיר, עבור הצעירים העירוניים, וסטתה מהנתיב האידיאליסטי של מתווי הדרך - דור המנהיגים שתכנן עבור הנוער הישראלי, ארץ נהדרת עם ערכים של חלוציות והגשמה, ספרא וסיפא, חכמה ודעת.

באותן שנים, האידיאלים של הנוער רוכזו בתנועות הנוער, בסניפים רחשו פעילות במהלך השבוע, והשיאים נרשמו באירועים הארציים הייחודיים של התנועות, בהשתתפות חניכים וחניכות. אירועים כמו השומריה של השומר הצעיר, הג'ימבורי של הצופים, מחנות הקיץ של הנוער העובד  - בכל אירוע כזה השתתפו אלפי נערים ונערות שספגו אהבת הארץ דרך הרגליים. במסעות מים אל ים, בפעילות שטח, בקומזיצים, בהוויה קולקטיבית שהכינה אותם לעתיד ציוני מזהיר.

אבל,

עם כל הכבוד לאידיאלים הנשגבים, מאות אלפי נערים ונערות הצביעו ברגלים ובאו לעיר הנוער, ליהנות מהחיים.

בלי ייסורי מצפון ובלי לחשוב על ציונות ומולדת. הניחו לרגע את הספרים שציוו עליהם לקרוא, שכחו את הפעילות בסניפי תנועת הנוער, עלו על האוטובוס ובאו אל התרחשות פורקת עול. לבד, בלי ההורים, בלי מורים או מדריכים.

​​​

מארגני עיר הנוער לא חסכו מאמצים לבשר לנוער, ולהוריהם היקרים, כי יש שם הייד-פארק והרצאות וחוגי שחמט, והבליטו את הביתנים הערכיים והמאתגרים. 

היה מי שדילג על כל אלה והיה מי שלא, אבל בסופו של דבר, הרייטינג הגבוה ביותר של המבקרים במיתחם גני התערוכה נרשם במקומות בהם הפאן היה נטו, בלי תוספת ערכים חינוכיים.

בעיקר בשנים האחרונות, אבל לא רק.

ב-1966 הגיעו שחקנים ומרצים ל"ערב תיאטרון" וגילו להפתעתם כי השורות מדולדלות ומספר המשתתפים מועט. הם קיפלו את הרגליים והערב בוטל, לא בלי קולות מחאה שנשמעו בעיתונות על "חוצפתם של בני הנוער".

​​

ממרחק השנים קשה לדעת האם עיר הנוער יצרה מציאות או הלכה בעקבותיה, וסיפקה לנוער את מה שהוא באמת רצה.

כך או כך, עיריית תל אביב, שהיתה המפיקה והכוח המניע את ההתרחשות, יכולה לקבל עוד שורה בהיסטוריה של התרבות הישראלית.