לירון פטרושקה, ישראלי בן 33 מרמת-גן, נסע במכוניתו, באחד מימי הסתיו של שנת 1999, אל המשרד של חברת Commercebid - סטארט-אפ קטן שהקים בעמק הסיליקון בקליפורניה.
הטלפון במכונית צלצל, ומעבר לקו נשמע קולו של מנהל בכיר בחברה ציבורית ידועה שמניותיה נסחרו בבורסה של ניו-יורק.
"שלום מיסטר פטרושקה" – אמר המנהל הבכיר, ואחרי כמה מילות נימוס ניגש לעניין:
"היינו מעוניינים לדבר איתך ביזנס".
שיחות כאלה לא הפתיעו.
הן הגיעו אחת אחרי השנייה - למשרדי החברה, לטלפון במכונית, ואפילו אל הבית שלו בעיירה הציורית לוס-גאטוס.
במכונית שלו התקין מכשיר טלפון נייד - צעצוע מרשים, פלא טכנולוגי שהחזיק כל מי שנחשב איש עסקים רציני. השיחה שהתקבלה בדרכו לעבודה, בענייני ביזנס היתה אחת משיחות דומות שקיבל, והוא ידע במה מדובר.
"כרגע אני עסוק. אם אדוני מתעניין ברכישת החברה, אינני מעוניין למכור אותה" - ענה אל האיש הפונה אליו.
השיחה המשיכה:
"אתה לא מבין" – אמר הקול מעבר לקו – "מדובר בסכום שהוא מספר בן 9 ספרות".
לירון בלע את לשונו מרוב התרגשות, השתעל ואחרי רגע התעשת והשיב:
"לא תודה, אבל כרגע זה לא בא בחשבון".
הימים היו ימי "בועת ההייטק" שתפחה לממדים עצומים בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20.
תעשיית המחשבים התפזרה לחברות קטנות, תעשיית פיתוח התוכנות הגיעה לרוויה, ומעבר לפינה הגיח האינטרנט שכבש בסערה את העולם. עשרות אלפי יזמים הסתובבו בעמק הסיליקון וחיפשו את הסטארט-אפ הבא שידהר על גלגלי הרשת העולמית המתפתחת ומחברת מחשב למחשב בדרך אל המהפכה האמיתית של עולם ההייטק.
חברות גדולות ומשקיעים מכל רחבי העולם שלפו ארנקים ושפכו עשרות מיליוני דולרים על סטארט-אפ שיביא להם את המיליארדים. בין שולפי הארנקים נמצאו גם חברות מצליחות שרצו לסלק מהשוק מתחרים, ושילמו הון עתק לרכישת תוכנה חדשנית שאיימה לפגוע בהצלחתן.
הבועה רעשה וגעשה.
מאות חברות קטנות התנפלו על האינטרנט, וחיפשו בו את אבן החכמים שלהן.
לירון פטרושקה מצא.
ביחד עם נעמי, אשתו, וידיד שהכירו, פיתחו תוכנת מכרזים מקוונת שנחשבה אז פריצת דרך בתחום העיסקי.
עד אז, מחלקות רֶכֶש בחברות גדולות ביצעו עיסקות במיליוני דולרים – קנייה של חומרי גלם לייצור מוצריהן. העסקות נעשו באמצעים המסורתיים שהצטיינו בבירוקרטיה: בקשת הצעות מסָפָּקים, תכתובות ממושכות בפקסים ובדואר אלקטרוני, השוואת מחירים ובחירת המוצר במחיר האטרקטיבי.
השימוש בתוכנה של חברת הסטארט-אפ COMMERCEBID, חולל מהפיכה וקיצר באופן דרסטי את הליכי הרכש.
באתרי האינטרנט של החברות הרוכשות הועלה מכרז שהציג את פרטי המוצר הנדרש, והספקים המתמודדים התבקשו להציע מחיר במסגרת חלון זמן מוגדר. המכרז הסתיים בתוך שעות ספורות, ואיפשר לחברה להשיג מחירים נוחים, תוך חיסכון בזמן ובהוצאות בירוקרטיות.
מה שנראה היום פשוט ומובן מאליו, קיום מכרז באתר אינטרנט, נראה פלא טכנולוגי בסוף המאה ה-20. בעידן בו רק חברות מעטות העזו להקים אתר אינטרנט, זה התקבל כשירות מתוחכם ומקצר הליכים של צינורות אספקה בחברות ענק.
הראשונים לרכוש את שירותי התוכנה היו חברות הענק HP וג'נרל מוטורס, והרכישה עוררה עניין רב בקהילה העיסקית ובעיתונות הכלכלית. עיתונאים ביקשו ראיונות ואנשי עסקים התעניינו ברכישת המיזם.
