בהופעות בפני קהל מצומצם, קרליבך הופיע בדרך כלל לבד. רק הוא והגיטרה "שמעוררת את מיתרי הלב והנשמה".

בהעדר כלי נגינה אחר שילווה אותו, הקדים לשיר מעין הקדמה מוזיקלית אותה ביצע בשריקה שיצאה משפתיו. השריקה המנגנת אפשרה לו להוסיף עוד מימד מוזיקלי לשיר.

בהופעות גדולות, התלווה אליו הרכב של נגנים וזמרי ליווי, במיוחד מאז החלה התקופה ההיפית שלו. חברי ההרכב, צעירים וצעירות אמריקאים, נראו ילדי פרחים אותנטיים והעניקו לו את התדמית ה"פריקית". בסופו של דבר גם תרמו לקהל השמרני להתרחק ממנו.

 

תקליטים, זה כבר סיפור אחר.

תקליטיו הגדולים והמפורסמים הופקו ברמה מקצועית, יחסית לשנות ה-50 וה-60. כמה מהתקליטים שלו הופקו באולפני הקלטה מתקדמים, יחסית לתקופה, והקרדיט להפקה ניתן גם למעבד מוזיקלי. העיבודים פשוטים ונקיים, משתתפים בהם כלי נגינה מעטים, וזמרי ליווי. וכל עיבוד כזה מוסיף לרגשנות העולה מהלחן הקרליבכי.

כך היה למשל העיבוד לשיריו המפורסמים "לולי תורתך". או "אל תירא".​