לירון פטרושקה – ישראלי באמריקה

פרקים מהספר "פטרושקה"

ישראלי באמריקה

 

בחודש דצמבר 1987 נחת לירון בשיקגו.

נעמי חיכתה לו בנמל התעופה, משם נסעו אל דירתה השכורה, לא הרחק מהמרכז המסחרי.
עם כמה מאות דולרים בכיסו ואהבה בליבו החל לירון לכתוב פרק חדש בחייו. מה ייכתב בדפים הבאים ? עוד לא ידע. בידיו היו המבוא וראשי פרקים, עמוסים בתהיות ושאלות בלתי פתורות שעדיין לא באה העת לפותרן. כמה זמן יישאר? האם יחזור לישראל? ומתי? ומה יעשה בינתיים? לעצמו לא נתן תשובה, גם לא לאמא ואבא שהתקשרו וניסו להבין מה תכניותיו של הבן.
בעיר זרה ומושלגת, עם טמפרטורות חורף קבועות מתחת לאפס, בדירת שני חדרים קטנה בבניין בן שש קומות, חיכה כל יום לנעמי שתחזור מהעבודה. יחד יאכלו ארוחת ערב שבישל, יתחממו באהבתם, והוא יוכל להימלט לשעות אחדות מהבדידות שהחלה לתת בו סימנים של אי-נחת.
נעמי לא ביקשה ממנו דבר, מלבד אהבתו. היא הניחה לו לעבור שבועות אחדים של הסתגלות, ובשעותיה הפנויות יצאה איתו להכיר את רחובות העיר, את מרכזי המסחר ומקומות תעסוקה אפשריים. היא נתנה לו רשימת טלפונים וסידרה לו פגישות שהוציאו אותו מהדירה אל העיר החדשה, מרחק אלפי קילומטרים ממולדתו.
העיר הגדולה הלמה בו.
הרמת גני משכונת "רמת יצחק" טעם מקצת המראות של המטרופולין הענק (שיקגו-לנד), שמספר תושביו גדול ממספר תושבי ישראל, נבלע בין גורדי השחקים המתנשאים בכל פינה, נסע ברכבות המהירות החולפות ב"לולאה" המרכזית ומביאות אותו למחוז חפצו. קובע פגישה עם אחד, מדבר בטלפון עם השני, מתעניין אצל השלישי.
הוא חרש לבדו את ה"דאון-טאון", רובע העסקים העצום, לאורכו ולרוחבו, מסתובב בין בנייני המשרדים הענקיים ומייחל להיכנס בדלת של אחד מהם כעובד מן המניין. בשעות אחרי הצהריים נשטף בתוך נחיל עצום של עובדים המסיימים יום עבודה, שוטפים בהמוניהם את המדרכות והכבישים, בהליכה מהירה אל הרכבת או האוטובוס שייקחו אותם הביתה.

שיקגו לא חיכתה לפטרושקה הכוכב העולה בשמי הכדורגל הישראלי.
בירת המידווסט האמריקאי, תססה והתנהלה בצל המורשת הוותיקה, עם תרבות שמרנית, עם נורמות אחידות שמותחות קו ברור בין המשפחה ללימודים ולעבודה מסודרת. התלם ברור לכל צעיר וצעירה: הולכים ללמוד בקולג' וכשמסיימים לובשים חליפה ויוצאים לעבוד בשמונה וחצי בבוקר, מדייקים ולא מאחרים לפגישות.
לירון שב משיטוטיו חסרי התועלת אל הדירה הזעירה להמתין לנעמי שתביא קצת אוכל או תיקח אותו לאכול במסעדה. בלילות לא העז לצאת, מפחד כנופיות הפשע שהשתוללו עם רדת החשיכה. ראש העיר המקומי, ריצ'רד דיילי, הבטיח לבער את הרחובות מהקרימינלים, ושוטריו נראו בכל פינה, אבל רוחו של אל-קפונה המיתולוגי ריחפה מעל הרובע המרכזי.
"תלמד משהו" – הציע לו אבא-אברם בטלפון מרמת גן והמשיך כמעט בתחנונים: "אם תצטרך כסף … לא תהיה בעיה", רומז על המזומנים שהוא רוצה לשלוח לבנו הנמצא רחוק ממנו.
לירון לא רצה לבקש אפילו דולר אחד מאבא. הוא ראה את נעמי עובדת קשה, כרואת חשבון, כדי שיוכלו שניהם להתקיים, בלי לבקש תמיכה כספית מהוריה, בעלי היכולת הכספית. זה הספיק לו כדי להבין כי מלבד האהבה הגדולה ביניהם, יש להם עוד תכונה משותפת.
עם אנגלית קלוקלת בפיו, ירה לכיוונים שונים, בתקווה שאחד מהם יפגע במטרה שהלכה והתגבשה במוחו: להישאר ויהי מה, להישאר ולהצליח. הוא נרשם למכללה מקומית, בעיקר כדי לשפר את האנגלית שבפיו, הוא הדריך בקבוצת כדורגל מקומית, עבד כשומר במוזיאון, והמשיך לחפש את הכרטיס להצלחה האמריקאית.

1987, שיקגו - לירון ונעמי על רקע דאון-טאון

החורף הראשון בשיקגו הסתיים ואביב חמים נח על גוש הבניינים הענק לחופי אגם מישיגן.
מחלון דירתו בבניין המגורים, 30 בלוקים מהדאון טאון, ראה את השמש זורחת על בנייני מגורים דומים ועוד בנייני מגורים, וביניהם כבישים ומכוניות. עץ גדול הסתיר את בית הכנסת, אחד מרבים, ששירתו את הקהילה היהודית. עוד לא ביקרתי שם, אמר לעצמו, וירד באחת השבתות לראות יהודים גולים בחיי נוחות בארץ אחרת. הישראלי החדש בסביבה עורר עניין בקרב המתפללים. הוא הכיר יהודי אחד שהכיר לו יהודי אחר, שבמקרה הכיר איש עסקים ושמו אבי, שחיפש עובד לעסק שלו.
בסיוע הוריה של נעמי נוצר הקשר הראשון עם אבי, ישראלי שירד מהארץ, ועסק בתחום מתפתח: מחשבים אישיים.
"המחשב" – הלך ושינה את פניו. ממכונה גדולה ומסובכת הפך למחשב שולחני, ידידותי למשתמש – קופסא מלבנית מחוברת למסך ולמקלדת שמילאו את רוחבו של כל שולחן כתיבה סטנדרטי.
"מחשב אישי" קראו למערכת הקומפקטית שיצאה לאוויר העולם מפסי הייצור של חברות המחשבים. אפשר היה לכתוב בעזרתו מסמך ולהדפיסו, להציג תמונה על המסך, ולהשתעשע במשחקים וירטואליים. ענקית המחשבים, חברת IBM, פרצה אל השווקים עם מערכת הנושאת את שם המותג שלה והמחשבים האישיים פילסו דרך לבתים פרטיים ולבתי עסק. הם נמכרו ביחידות שלמות שהורכבו במפעל המחשבים הענק ובחברות חדשות שקמו בכל פינה בארצות הברית, באירופה, בקוריאה ובסינגפור. "תואמי IBM" קראו למחשבי החברות הקטנות שחיקו בהצלחה את הגדולה מכולן.
אבי ניהל עסק למחשבים. הוא קנה אותם ביחידות מפורקות לחלקים ("קיט להרכבה"), והרכיב אותם ללקוחותיו. הביקוש לסחורה התגבר במהירות והוא נזקק לעזרה.
"בוא לעבוד אצלי" – הציע אבי לבחור הצעיר ממנו בעשרים שנה, שהגיע מישראל רעב לעבודה ומחפש דרך להרוויח כמה דולרים. בעיניו של לירון נדלק ניצוץ ישראלי. בוגר המגמה למחשבים בטכניקום גבעתיים, הכיר מושגים בסיסיים בתחום המחשבים שהשתלט על השווקים.

PCM, קראו לחברה של אבי, עסק אחד מבין עסקים דומים שפעלו בדאון טאון של שיקגו, ובכל מרכז מסחרי בארצות הברית.
דלתות משרדיה נפתחו בפני לירון, והוא צעד בה צעדים ראשונים.
נעמי קנתה לו חליפה ועניבה תואמת, והגבר שלה יצא לעבוד, כמו בן זוג אמריקאי מצוי, בעסקי מחשבים. תוך חודשים ספורים היה לחלק בלתי נפרד מהחברה. בלילות נשאר שעות נוספות בהן פירק מחשבים ולמד להכירם על קרביהם. בימים, הסתובב לחפש לקוחות, מכר להם מוצר שהרכיב במעבדות החברה, ודאג להתייצב אצלם בכל פעם שנתקלו בבעיה.
חצי שנה אחרי בואו לשיקגו כבר השתתף לירון באחזקת הדירה המשותפת לו ולנעמי.
את המשכורות הראשונות קיבל במזומנים או בצ'קים לפקודת נעמי, עד שהסביר לו אבי כי ככה אי אפשר להמשיך וכי עליו להצטייד ב"גרין-קארד", המתיר לו לעבוד ולקבל משכורת כחוק.
אבי גם נתן לו טיפ חברי:
"אתה ונעמי ממילא תתחתנו בסופו של דבר, למה שלא תעשו את זה מיד, ותוכל לקבל בקלות את הגרין-קארד?".

 

פרק המבוא על הספר פטרושקה – קרא כאן

עוד פרקים נבחרים מסיפורו של לירון פטרושקה:

הפועל רמת גן – ילדות שנחצבה במכתש

שיקגו – ישראלי באמריקה

בעמק הסיליקון

אקזיט אמריקאי ואבא פולני

 

קטגוריה: כללי, פטרושקה מילות מפתח: , , , , , , , , , , , . שמור במועדפים קישור.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>