תיכון עיוני ותיכון מקצועי

 

תיכון עיוני – בית ספר תיכון במתכונת השנים ההן, כלל ארבע שכבות – כיתות ט'-יב.

תלמידי התיכון העיוני נחשבו יותר, הם עברו בחינות בגרות וסיכוייהם להתקדם בחיים היו טובים יותר. למדו בו "בני טובים" ממשפחות טובות, עם רוב בולט ליוצאי ארצות המערב, האשכנזים. הם היו גם בתנועות נוער, הלכו ליחידות הקרביות, חלקם המשיך ללמוד באוניברסיטה והסתדרו בחיים בקלות יחסית.

 

תיכון מקצועי – מסגרות לימוד ייעודיות למי שסיים כיתה ח' בבית הספר היסודי.

התיכון המקצועי נתן לנערים ונערות הזדמנות ללמוד מקצוע במגוון תחומים ומסלולים - הבנים למדו חשמלאות, מכונאות, מסגרות, חרטות, תעופה, אלקטרוניקה, בניין, חקלאות. הבנות למדו תפירה, פקידות והנהלת חשבונות, כלכלת בית, ואופנה.

התיכון המקצועי נחשב פחות, וברוב התיכונים המקצועיים לא השלימו התלמידים תעודות בגרות רגילות.

תלמידי "המקצועי" באו למסגרות הלימוד עם סטיגמה של "נכשלים בסקר" ואינם ראויים ללמוד עיוני. הם באו ממשפחות מהמעמד הסוציו-אקונומי הנמוך ובהן היה רוב בולט לעולים מארצות אסיה וצפון אפריקה, הספרדים.

למרות חשיבותם המשנית, גם בין התיכונים המקצועיים היו כאלה שנחשבו יוקרתיים. כמו למשל: אורט סינגלובסקי בתל אביב. מתכונת הלימודים בו היתה נוקשה ומרובת מסלולים וכללה גם אפשרות להיבחן בבחינת בגרות. בוגריו מצאו את דרכם אל ההצלחה, ורבים מהם עשו חיל בעבודתם.

במסגרות לימוד מקצועיות אחרות, היתה פחות התמדה, התלמידים לא סיימו את כל שנות הלימוד, ורבים נשרו מהמערכת. אחרים סיימו עם תעודה מקצועית ומצאו דרכם בחיים כ"פועלים שחורים" שהרוויחו את לחמם בכבוד אך עם עבודה קשה והרבה יזע.