ורשה – הסוף

"הרובע היהודי בוורשה איננו עוד".
כך נכתב בכותרת מסמך שנערך על ידי גנרל הס.ס. יורגן שְטְרוּפ, מפקד הכוחות שחיסלו את הגטו. גנרל שטרופ כתב דו"ח מפורט בו סיכם את פעולת הכוחות, ועיטר אותו בסדרה של תמונות. הדו"ח והתמונות הודפסו, נכרכו בכריכה מהודרת ונשלחו לממונים עליו, בּרִשמִיוּת מהולה בגאווה.
דו"ח שטרופ הוא מסמך נדיר שנתפס ונותר עדות כתובה ומצולמת למה שהתרחש בשיאו של אחד האירועים המפורסמים שהתרחשו במלחמת העולם השנייה: חיסול הגטו היהודי בוורשה – הסמל הבולט של מרידת יהודים נגד הצבא הגרמני. ההתנגדות העוצמתית שדוכאה ביעילות אכזרית בעיר הבירה החשובה מאד בעיני הנאצים.
שטרופ, כנראה, ניחן בחוש היסטורי מפותח וכישורים של יחצ"ן טוב. בצאתו למשימת ההשמדה של הגטו על כל יושביו, לקח איתו צָלָם שנלווה אל הכוחות ותיעד במצלמתו את פועלו של הגנרל. הצלם הנציח, בתמונות בשחור ולבן, רגעים יוצאי דופן מימי הגטו האחרונים בהחלט. הוא ראה וצילם – קיצם של חיים, הרס בתים, חורבן של קהילה, דרכם האחרונה של קרבנות המובלים אל ככר השילוחים.

הסצנות המשובחות ביותר לטעמו, נבחרו להשתלב בדו"ח – יציאתם של המתבצרים מהבונקרים; ידיהם המורמות בכניעה; מצעד הקורבנות ברחובות הבוערים; הָמְתָנה של משולחים בכיכר, רגע לפני עלייתם לרכבות שיקחו אותם אל סופם.
בין תמונות ההרס והחורבן שובצו סצנות קרביות של חיילים ומפקדיהם – תקיפים ונחושים לביצוע המשימה, לעתים פניהם רציניות ולעתים הם נראים משועשעים ומחייכים בניצחון אל המצלמה.

אלפי יהודים מככבים בתמונות שבאלבום הגנרל שטרופ.
אין להם שמות, רק פנים, או מראה גוף מלפנים או מאחור. הם מככבים בעל כורחם ואינם יודעים כי דמותם תישאר חקוקה לנצח בין דפי ההיסטוריה. אף אחד מהם לא התבקש לתת את רשותו להיות מונצח ברגעיו המושפלים. מי שצילם ומי שערך את התמונות באלבום לא טרחו לציין שמות. רק אחרי שיצאו התמונות לאור והוצגו במוזיאונים, נמצאו שורדים שידעו לתת פרטים מדויקים, שמות ומקומות, או לפחות להציע השערות מבוססות מזיכרונם.
מי הם כל המצולמים האחרים באלבום הנאצי ? לעולם לא נדע.
התמונות האותנטיות, כל אחת מהן שווה אלף מילים, מציגות את הבונקרים שבהם התחבאו השורדים האחרונים, את האש הבוערת מהבתים ושורפת את כל תכולתם, את ההוא שנמלט מהאש וקפץ מהחלון אל מותו, את אלה שנותרו בחיים ומסרו את עצמם לחיילי האס.אס, את החיפושים שנערכו על גופם בעמדם מוצמדים לקירות.

ואולי גם בני משפחת יעקובוביץ' נקלטו בעדשת המצלמה המשוטטת באזורי הרחובות נובוליפיה, זמנהוף, סמוצ'ה, גנשה, לשנו.
חוה יעקובוביץ', אבא שלה ושלושת ילדיה, היו שם באותה זירה מצולמת ומונצחת.
בנה הבכור, משה, השורד היחיד מהמשפחה, ראה תמונות מתוך האלבום לאורך שנות חייו הבוגרים. ראה אותן בימי זיכרון לשואה ולגבורה, בכתבות בעיתונים, בסרטים תיעודיים ששודרו בטלוויזיה או על מסך הקולנוע. הן הוצגו שוב ושוב ולא עשו עליו רושם עז. הוא אפילו לא טרח להתבונן בהן בקפידה ולנסות לזהות מישהו מיקיריו. ראה ודפדף הלאה את פרקי חייו, בלי להתעכב יותר מדי על הפרטים.
די היה לו בקיומן של התמונות, בהצגת העובדות ובהתרת הסָפֵק שקינן בלב כל אלה ששמעו את סיפורי השואה. אחר כך, כשנחשפו הפרטים ונמחקו הספקות, כבר לא רצה לחזור אל המראות ההם, וככל שחלפו השנים הלכו ודהו בארכיון זיכרונותיו.
רק כשהחליט לפתוח חלון צר אל ימי ילדותו, והתמונות הונחו לנגד עיניו, יכול היה לשחזר את קורותיו של מוניֶק.


 ומכל ההתרחשויות, צצה ועלתה אחת, בלתי נשכחת:
הוא, מוניֶק, ילד בן 13 וחצי, הולך במצעד הפליטים יחד עם סבו ואימו. כף יד אחת שלה אוחזת בכף ידו, זרוע היד השנייה אוחזת באחיו הקטן בן שש. הם צועדים והולכים בדרך מהבית ברחוב לֶשנוֹ אל כיכר השילוחים, האומשלאגפלאץ. הוא והם נבלעים בין ההולכים, מתאמצים לשמור על קצב הליכה נדרש, כי חיילי אס.אס חמושים מזרזים את משתתפי המצעד ויורים בכל מי שמתעכב.
ותוך כדי הליכה מגיע האח דוד, בן 9, כולו נושם ונושף אחרי ריצה ארוכה שעבר כדי להשיג אותם ולהיות חלק מהצועדים, לצד בני משפחתו.
הם הולכים והולכים, ושומעים ממנו למה התעכב – כשיצאו כולם מהבונקר עלה דוד אל הקומה השנייה, להביא את אבא, אריה יעקובוביץ', שהיה חולה ופצוע ולא יכול היה לרדת בכוחות עצמו. בעוד הוא משכנע את אבא שלהם לרדת, ירו הגרמנים אש תופת לעבר חלונות הבית. הוא הספיק להימלט לחדר המדרגות שם נתקל בגרמנים, הרים את ידיו ונשלח למצעד הפליטים.
"אבא נשאר שם", אמר להם בשקט, תוך כדי הליכה.
והם המשיכו ללכת.

 

שעה או יותר הלכו בשיירה ארוכה בין רחובות הגטו. מי שהצליח לקחת תיק או מזוודה, או פריט חשוב – לקח. אחרים הלכו רק עם בגדים לגופם.
בהגיעם לכיכר השילוחים הצטרפו אל האלפים שכבר חיכו שם.
לא רחוק מהכיכר המתינה הרכבת שתיקח את מוניק ואת השורדים מבני משפחתו אל המקום שאליו הלכו קודמיהם, מאות א
לפי היהודים של גטו ורשה.

***********************************************************************************

*
פרק מתוך הספר:
"בניין על מגרש ריק" - 
סיפור חייו של משה יעקובוביץ'
תחקיר כתיבה ועריכה: שלומי רוזנפלד (2018).

פרקים נבחרים מהספר :
בדרך לגיהנום – עומדים ומתים 
"לֶך" אמרה לו אמא, והוא הלך לחיים
* מיילץ – מחנה ריכוז, וקעקוע שנשכח

קישורים נוספים:
סיפורו של משה יעקובוביץ' מדליק המשואה באתר יוטיוב
סיפורו של משה יעקובוביץ' באתר יד ושם.

לפרטים נוספים:
שלומי רוזנפלד, 054-9074117
https://www.facebook.com/shlomirosenfeld1

הספר: בניין על מגרש ריק - כריכה קדמית

כ

הספר: "בניין על מגרש ריק" - כריכה אחורית

געד

קטגוריה: בניין על מגרש ריק, כללי מילות מפתח: , , , , , , , , , , , , , . שמור במועדפים קישור.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>