מה היה שם, בעיר הנוער ?

 מה היה  שם בעיר הנוער

1975 המוכתרים של העיר

הפורמט של עיר הנוער כמעט ולא השתנה במשך 22 שנות קיומו של האירוע.
שבועיים או שלושה, לפעמים גם חודש ויותר – התנהל הפנינג המוני בעיר ללא הפסקה. בשנה אחת, 1971, החליטה העירייה להאריך את האירוע בשלושה ימים נוספים אחרי בקשות של צעירים ובני נוער שלא הספיקו להגיע, וכאלה שרצו עוד קצת כיף.
עשרות אלפי הצעירים שנכנסו מדי ערב בשערי המתחם בגני התערוכה, הלכו אל הביתנים שעסקו בנושאים שונים. אמנים מפורסמים התייצבו להופעות בפני קהל המעריצים, ואמנים בתחילת דרכם ניצחו ב"תחרות כישרונות צעירים". תחרויות הספורט הביאו הישגים וניצחונות וגביעים.
בין לבין עברו המבקרים דרך פינת הזלילה שהיתה ממוקמת בדרך. בקעו ממנה עשן וריחות מפתים, ובה חיכו בעלי הדוכנים שסיפקו צמר-גפן-מתוק, תירס חם, בייגלך, נקניקיות בלחמניה.
וכמובן, היה הלונה-פארק הנצחי שהציע את השעשועים המסורתיים.
מתקני השעשועים כמעט ולא התבגרו והתאימו לכל בני הנוער בכל התקופות – גלגל ענק, מכוניות קארטינג, משחקי קליעה למטרה, רכבת שדים מפחידה, קיר המוות והאופנוענים שלא נופלים, והכי הכי – הרכבל עם הקרוניות שריחפו מקצה אחד של המתחם לקצהו השני, ובתוך הקרונית הצטופפו הנערים והתפעלו מהמראות שנראים בגבהים: אנשים פצפונים למטה, אורות מנצנצים מרחוק, גגות של ביתנים, ושקט ודממה עד שהקרון נוחת בחבטה בקצה המסלול.

הנוער הגיע לבד. בלי הורים. זה היה חלק מהכיף הגדול.
מוסיקה התנגנה ברמקולים, מאות נורות צבעוניות נתלו בין העצים הנטועים ברחבי המתחם והשרו אווירה של חגיגה המונית לאלפי הצעירים שרצו לראות הכל. עשו סיבוב עד שהתעייפו ונחו על אחד מרחבות הדשא המטופחות.
לא קל היה לחצות בשלום את הערב כולו. המקום היה גדוש באטרקציות ובאוסף של חוויות בלתי נגמרות, וכל מה שראו ושמעו הציף את החושים והביא את המבקרים אל קצה הדרך, בשערי היציאה, מותשים, עושים את דרכם ברגל אל האוטובוס שלקח אותם הביתה.
האוטובוסים היו חלק מהתכנון המוקפד – חברת דן הפעילה קווים מיוחדים, 47, 90 ו-91, שיצאו מהתחנה המרכזית ועברו בנקודות מרכזיות בעיר לאסוף את הבליינים. גם הרכבת תגברה את הסעותיה לטובת הבליינים שהגיעו מחיפה ומירושלים ומהדרום.

על שלושה דברים עמדה עיר הנוער: על הביתנים, על הספורט, על הבידור.

הביתנים
הביתנים היו אבני היסוד המרכזיים של העיר.
המדע והטכנולוגיה כיכבו בהם, ומשנה לשנה הם ספקו אטרקציות חדשות שצעדו עם הזמן.
המדע סיפק, כדרכו, את פלאי העולם המודרני והסביר איך הדברים עובדים. הטכנולוגיה התגאתה במכשירים הביתיים – מה"מערכת סטריאופונית" עברו לטלפונים וטלוויזיות ומכשירי וידיאו עד שהגיעו למחשבים מופלאים שעשו פלאים על מסכים גדולים ומגושמים. תמיד היתה גם איזו המצאה ייחודית שהגיעה ממרחקים, ולצידה גאווה מקומית עם חידושים מתוצרת הארץ, למלא את החלל הפטריוטי.
הרוח הפטריוטית הביאה את צה"ל להציג ביתן משלו ובו כלי נשק, את התעשייה הישראלית שהציגה את מוצרי הכחול לבן, ואת אמני הביצוע שהכינו עבודות אמנותיות, מציורי קיר ועד כלי חרס שימושיים.
בשנות השישים, כשעוד היו למארגנים יומרות חינוכיות, נתנו דגש מיוחד על ערכים חברתיים, כמו: הביתן של המועצה הלאומית למניעת תאונות, חוגי שחמט ועבודות יד. סופרים ומשוררים באו להרצות, שחקני תיאטרון הציגו הצגות קאנוניות, והתקיימו סימפוזיונים והיידפארקים של בני נוער על נושאים ברומו של עולם.

ביתן של צהל בעיר הנוער שנות ה-70

בשנות ה-70 כבר ניתנו החסויות הראשונות של חברות מסחריות, "ידיעות אחרונות" ו"מעריב לנוער" התחרו על לב המבקרים, בנק לאומי היה בפנים, וגם קוקה קולה והג'ינסים של ליווייס. תנועות הנוער ניסו את מזלם בביתנים משל עצמם, ואפילו התנועה הקיבוצית נשברה והצטרפה אל החגיגה העירונית. היה לה ביתן אחד שהציג אותה לבני הנוער החדשים בתקווה למצוא ביניהם קליינטים להגשמת החזון הציוני ההולך ודועך בעיר הגדולה.

שחמט בעיר הנוער

שחמט בעיר הנוער

הספורט

הספורט שיחק תפקיד מרכזי בהפקה.
היה כדורגל וכדורסל, וכדוריד וכדורעף. תחרויות גדולות וקטנות. של בתי ספר, של ערים של שכונות. היו גם תחרויות פינג פונג וטניס שולחן, וגם רולר בליידס וסקייטרים, הקפצות ונגיחות ראש ואתלטיקה קלה ותחרויות ריצה רגילות עם "מירוץ עממי להקפת עיר הנוער".
המשתתפים בתחרויות הרשמיות נרשמו במשרדי העירייה וקיבלו "כרטיס שחקן" אישי או קבוצתי. לנבחרות המנצחות חולקו גביעים ופרסים, למצטיינים ולאלופים – תעודות הוקרה.
בשנות השיא, אירועי הספורט מילאו 30 אחוזים מכלל הפעילות בעיר הנוער.

ספורט בעיר הנוער

ספורט בעיר הנוער

הבידור

הבידור היה בהתחלה הקצפת של העוגה, וככל שעברו השנים – הפך להיות העוגה עצמה.
בשנות השישים התייצבו על בימת האמפיתיאטרון המקומי להקות צבאיות, זמרים לבושים טיפ-טופ ואיתם הצמדים המיתולוגיים שרו שירי מולדת ואהבה עם גיטרות ואקורדיונים. מחוץ לאמפי, פיזזו הנערים והנערות על רחבות גדולות – ריקודי הורה וריקודי עמים.
בפינות קטנות ונחבאות, נפתחו דיסקוטקים קטנים, לטובת אלה שאהבו את "המוסיקה הסאלונית".
עם השנים השתנו הבידור והמוסיקה. המופעים הגבירו את הווליום, הכלים נהיו חשמליים, התופים רעמו, הזמרים והזמרות שנהיו סלבריטאים, הגיעו הישר ממצעדי הפזמונים. שרו רוק ופופ אל מיקרופונים ורמקולים רבי עוצמה.

ואז,
כשהגיעו כוכבי הבידור, ויחד איתם באו המעריצים שהמציאו את ההיסטריה בבידור…
אז עלתה המוסיקה אל פסגת האירועים, ומשם אפשר היה לראות את הסוף.
עיר הנוער איבדה את השליטה על עצמה.

הפנינג עיר הנוער 1981

איך שקעה עיר הנוער אחרי השיאים הגדולים – קראו בקישור הבא

ועוד, על עיר הנוער – בקישורים הבאים:

עיר הנוער והנעורים של התרבות הישראלית

ככה זה התחיל

  אז מה היה לנו שם בעיר הנוער ?

השקיעה של עיר הנוער

כבוד ראש העיר וטרגדיות מקופלות בין דפי יזכור

עיר הנוער – הרהורים על תקופה שאיננה עוד

קטגוריה: עיר הנוער מילות מפתח: , , , , , , , , , , , , , , , . שמור במועדפים קישור.

4 מה היה שם, בעיר הנוער ?

  1. תמלילן says:

    הלכנו בגלל הספורט. בערב כמעט שלא הלכנו כי היה מלא ערסים. כל התחרויות היו בצהריים אחרי הלימודים ואלה היו השעות הכי יפות בעיר הנוער לפני שהתחילו הבלגנים של הלילה.
    לא עניין את החברה שלנו (תיכון עירוני ו ) ללכת בללילות.

  2. שלומי says:

    היי,
    באחת השנים (סוף שנות ה – 70 אולי תחילת ה – 80) ביקרו בעיר הנוער מיקי ברקוביץ ומוטי ארואסטי). חשוב לי לדעת את השנה המדויקת. מישהו יודע?

    • שלומי רוזנפלד says:

      ברקוביץ' וארואסטי – לא מצאתי
      אבל טל ברודי ביקר בעיר הנוער באוגוסט 80

  3. טובה שטיינברג says:

    שלומי תודה על זכרונות נהדרים מעיר הנוער גרתי במעוז אביב בתחילת שנות השבעים וביליתי הרבה ביריד השעשועים ולאחר מכן בעיר הנוער. מה שאהבתי ביותר היו ההופעות של כוכבי הבידור זוכרת את ההנאה של הביחד הגיבוש החברתי הצחוק מתגעגעת לימים ההם! תודה לך!

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>