הביוגרפיה (א') – איך נולדה אגדת יוסף ג'

 

 

יוסף ג'י נולד ב-1926 בציריך, שוויץ, להורים יהודיים: מוריץ ורוזי גוטמן.
מוריץ, אביו, ניהל עסק זעיר למוצרי אופנה ורוזי אימו ניגנה על פסנתר וגידלה שני בנים, הקטן ביניהם הוא יוסף.
בשנות ילדותו המוקדמות, לקה יוסף בשיתוק ילדים. המחלה הותירה בו פגם שילווה אותו כל חייו וייקלט בעיני כל מי שראה אותו: יד שמאל מדולדלת ונתמכת לעתים ביד הימנית הבריאה, ורגל שמאלית נגררת בצליעה, אותה ניסה יוסף להסתיר, לשווא.
הנכות הפכה את יוסף הקטן בעל האינטיליגנציה הגבוהה, לילד מרדן. הוריו שלא יכלו להתמודד עם מרדנותו, שלחו אותו לפלסטינה/ארץ ישראל במסגרת "עליית הנוער", והוא נקלט בחברת הילדים של קיבוץ משמר העמק. שנים אחדות שהה בקיבוץ, אך בגיל 12 עזב את ישראל, שב לבית הוריו בציריך, ונרשם ללימודים בבית ספר לשפות.

קצת אחרי שובו פרצה מלחמת העולם השנייה.
הנער היהודי יוסף גוטמן, התבגר במציאות מורכבת ומלאת ניגודים: יבשת אירופה בערה מעשן הקרבות, ובתוך הכאוס – אי של שקט, שוויץ, מדינה נייטרלית, שלא כובשת ולא נכבשת, אבל מעליה מרחפים ענני עשן המלחמה ומפריעים את שלוות החיים. הקהילה היהודית לא סבלה מאנטישמיות גלויה, אך העם השוויצרי לא אהב את היהודים ותלה בהם את אשמת הכאוס. השלטונות סרבו להתערב בנעשה מעבר לגבול והיקשו על פליטים יהודים להגיע אליה.
למרות האיסור, הפליטים זרמו למדינה ומצאו מחסה בבתי משפחות יהודיות. אחד מהם היה ביתה של משפחת גוטמן שאספה ילדי קרובים וגידלה אותם כילדיה. יוסף עצמו יצא לפעילות תומכת בבית יתומים מקומי בו שהו ילדים יהודים. הוא הביא אותם אל ביתו, פינה להם את מיטתו והיה לחברם הטוב והמיטיב.
אלה היו שנותיו היפות.
הוא סיים בהצטיינות את לימודיו בבית ספר לשפות, הצטרף לתנועת הנוער של "השומר הצעיר" ותוך זמן קצר היה לאחד מראשי ההנהגה בציריך. לקראת סיום המלחמה שהה במחנה פליטים במרסיי והשתתף בארגון הברחת מעפילים באניות. משם נשלח לעיר ליון שבצרפת, והתמסר לפעילות ייחודית שהלמה את כישרונותיו: זיוף דרכונים עבור פליטי המלחמה, כדי שאלה יוכלו לעבור דרך צרפת.

ב-1946, עלה יוסף בפעם השנייה ושב לישראל, מצויד בכמה דרכונים מזויפים שהשאיר לעצמו. ביניהם: דרכון פולני, צרפתי, רוסי, וכמובן הדרכון השוויצרי שסייע לו להיכנס לארץ באופן ליגאלי, בלי להסתכן בהפלגה באניית מעפילים.
הצעיר בן ה-20, בלט בין המוני הפליטים שזרמו לארץ באותן שנים.
הוא שלט בשמונה שפות זרות ודיבר בעברית מצוינת, אותה למד משהייתו הקודמת בארץ, הוא ניחן בקסם אישי, ביידע נרחב, וביכולת שיחה מדהימה שהאפילו על נכותו הבולטת. עם בואו נקלט בקיבוץ מרחביה, ונשלח לעבוד בסנדלריה, אך לאחר כמה חודשים נשלח לעסוק בתרגום מסמכים עבור ההנהלה הארצית של התנועה. הבחור הצעיר שלא יכול היה לקבל מרות, לא הסתדר במרחביה, הועבר לקיבוץ כפר מסריק ועבד במפעל הקיבוץ "נעמן". אבל גם שם לא הסתדר ועבר לדרום הארץ, נודד בין קיבוצים שונים של השומר הצעיר, ביניהם: גבולות ונירים.

תמונות מאלטלנה ופלמח - בעיתון הארץ

נכותו ואופיו המרדני מנעו ממנו לשרת בפלמ"ח ובהגנה, הארגונים בהם היו "החבר'ה הטובים". במקום שירות קרבי נאלץ להסתפק בהתנדבות לתפקידי מטה שונים, שהביאו אותו לשהות, בהזדמנויות שונות, בסביבתם הקרובה של מפקדי פלמ"ח המהוללים. אחרי שהוקמה המדינה והוקם צבא מסודר, צה"ל, הסתובב עם מדים, עונד על כתפיו דרגות סגן אלוף, נושא שם משפחה עברי: גבעון. יוסק'ה גבעון בשביל החבר'ה.
הוא נעצר על ידי המשטרה הצבאית, ישב חודשיים בכלא בעוון התחזות, השתחרר ויצא לחפש את מקומו בחברה הישראלית ההולכת ומתהווה במדינה חדשה עם עצמאות. בלי חברים, בלי כסף, בלי עבר מזהיר, אבל עם קסם אישי ונחישות להיות חלק ממנה, חלק חשוב.
אלה שזרקו מהדלת ראו אותו מגיח מהחלונות, ולא סתם אלא בחלונות הגבוהים.
יוסף גבעון שב אל הממסד שדחה אותו, אל מקומו הטבעי בזרם השמאלי של המפה הפוליטית, בה גדל ובתוכה פעל. הוא הסתובב בחדרי המערכת של העיתון המפלגתי "על המשמר", ושימש כעוזרו הפרלמנטרי של משה סנה, חבר כנסת ומנהיג מפלגה קומוניסטית. הגיע לוועידות ואספות, ביצע שליחויות מדיניות על דעת עצמו, נראה פה ונראה שם, קרוב לשולחן הנשיאות על יד המנהיגים ומתווי הדרך.
בין לבין החל מטפח קשרים עם עיתונאים, זורק להם טיפים של "מידע ממקורות יודעי דבר".

כשיצאו נציגים מטעם השמאל הישראלי למדינות הגוש הקומוניסטי, לשמור על קשרים ולפעול במשותף למען הרעיון האידיאולוגי – נדחף גם יוסקה גבעון. איש לא שלח אותו אבל הוא הגיע בדרך עלומה אל המפגשים הגלויים והחשאיים בחו"ל, בין עסקנים ממדינות שונות.
כשהתגלה, סולק לגמרי מפעילות פוליטית ושב לבדו ארצה.
הוא עבר אל העיר, התגורר בשכירות בחדרים שונים וניסה להתפרנס ממכירת ספרים. מצויד בכרכים עבים של ספרי ההוצאות לאור, הסתובב בעיר ובכפר והרוויח עמלה צנועה. מדי פעם הגיח לבתי הקפה בהם ישבו עיתונאים ואנשי "הבוהמה", בירושלים ובתל אביב, שתה איתם כוסית וסיפר להם על עיסוקיו החשאיים ועל קשריו עם "הצמרת" הביטחונית והפוליטית. בפגישות אלה הכיר גם את חיים גורי, שנודע כאיש רוח ומעשה, לוחם פלמ"ח, סופר, פזמונאי ומשורר, שלמד באוניברסיטת סורבון בפריז.

ב-1953 אחרי שהסתבך יוסף עם מעסיקיו בענייני עמלות, ונותר שוב בלי פרוטה בכיסו, הגיעו הוריו לישראל ולקחו אותו חזרה הביתה, לציריך שבשוויץ.
הוא לא התכוון להיות שם זמן רב.
מבית הוריו יצא אל צרפת, המדינה השכנה, והצטרף אל חברי "המושבה הישראלית" בעיר הבירה פריז. שהו שם שליחים רשמיים מישראל, עיתונאים, ואנשי "בוהמה", שחקנים מתחילים שחיפשו את דרכם, סטודנטים ובני עשירים שיצאו לחוות את נפלאות העולם הגדול. בנקודות המפגש שלהם בבתי הקפה "דום" ו"סלקט", הופיע יוסף, כדי להיפגש עם חבריו משכבר הימים, ולהכיר חדשים. על דש בגדו ענד את "סיכת הפלמ"ח", ומפיו קלחו סיפורי גבורה על קרבות בהם השתתף, ועל הקשרים החדשים שטווה ברחבי אירופה.
מי שחשד בו כי הוא בדאי, נדהם לגלות כי יוסקה, ההוא מהפלמ"ח, אכן בעל קשרים ענפים. עיתונאים זכו להגיע בעזרת קשריו לפגישות עם נושאי משרות שלטוניות, התארחו עימו בביתו של ראש ממשלת צרפת, וראו אותו מסתודד עם פקידים בכירים ובעלי הון.
שם, בשולחנות בתי הקפה של פריז, החלו אנשים לתהות בקול רם מי הוא האיש המסתורי שנמצא בכל מקום, ונעלם מכל מקום. שלא נושא שום תפקיד אבל נראה בתמונות עם סטאלין, שמגיע לאירועים מכובדים אבל מסתובב עם בגדים מרופטים, שמתהדר בעסקאות בינלאומיות אבל אין לו בית משלו.

קפה le dome פריז, שנות ה-50

בפריז ניסה להקים עיתון מסחרי לתיירים, אך כשל ונותר עם כמה מטבעות בכיס, ומשרד טחוב שהיה גם לחדר המגורים שלו.
הוא ניסה את כוחו בתעשיית הקולנוע. שימש זמן קצר כעוזר במאי, ואף ניסה להקים חברת סרטים משלו, אך מלבד כרטיסי ביקור נוצצים והבטחות גדולות לא יצא כלום מהחברה. בהמשך טס לארצות הברית כדי לנסות ולהציע את כשרונו אך לא הצליח. משיטוטיו בתעשיית הקולנוע, נותרו לו בעיקר סיפורים ותמונות המציגים ידידות מופלאה עם כוכבות אגדתיות כמו ז'ולייט גרקו, מרלן דיטריך ובריג'יט ברדו.
גבעון-גוטמן שב לבית הוריו ומשם יצא לשוטט בעולם ולנסות את מזלו בעסקים מפוקפקים. קיסמו האישי יחד עם דרכוניו הרבים – פתחו לו שערים חדשים באירופה. הוא נכנס ויצא ממדינות שונות ועסק בהברחות בינלאומיות אל ומחוץ למדינות הקומוניסטיות שהיו סגורות למסחר רגיל עם המערב.
בין נסיעה לנסיעה, פגש פליטה יהודיה שהכיר בשנים שעסק בהצלת יהודים, נשא אותה לאשה אך נישואים אלה הסתיימו מהר.

ב-1958 נעצר יחד עם איש עסקים אמריקאי והושלך לכלא במזרח גרמניה. השניים הואשמו בהברחות סחורה לתוך המדינה הקומוניסטית, ונדונו לתקופות מאסר.
גוטמן-גבעון לא השלים את ארבע שנות המאסר שנגזרו עליו, השתחרר מהכלא והמשיך לשוטט בעולם ולשלוח דרישות שלום לחיים גורי, חברו הוותיק, באמצעות גלויות ששלח מרחבי הגלובוס, נושאות חותמות של מדינות באסיה ובאירופה.
גם עיתונאים ודיפלומטים ישראלים נתקלו בו, ראו אותו באירועים חשובים, ושימשו בלדרים לדרישות שלום שנשלחו לאוזניהם של גורי וחבריו "מהתקשורת". האיש שנזרק לשולי החברה הישראלית, הציג להם הוכחות חד משמעיות כי הוא חי וקיים ושווה פי אלף יותר מאלה שזרקו אותו. הוא איש העולם הגדול שמתעסק עם מאו טסה-טונג, אינדירה גנדי, ז'אן פול סארטר וגדולי עולם, מהודו וסין עד שטוקהולם, ולא בעסקנות הקטנונית של מפא"י ומפ"ם.
היו כאלה שהעלו את האפשרות כי גבעון הינו סוכן של השירותים החשאיים, אבל השלטונות בישראל הגדירו אותו כ"סיכון בטחוני", אסרו על גורמים רשמיים להיפגש איתו, והזהירו ישראלים השוהים בחו"ל מפני האיש המנסה לקשור עימם קשרים למטרות לא ידועות.

ב-1964 הוא נראה בפסטיבל ונציה, מחפש משקיעים ושחקנים לחברת הסרטים שלו.
חודשים ספורים לאחר מכן נעצר גבעון בפריז. באותה עיר בה נהג להתפאר בקשריו ובעסקיו חובקי עולם, נלכד כשהוא גונב באופן שיטתי כסף מזומן מקופתו של בעל מכבסה מקומית.
הוא נדון למאסר קצר, ושוב יצא לדרכו, הפעם הכיוון היה מזרחה, הכי מזרח שיכול להיות: לברית המועצות. לב ליבו של הגוש הקומוניסטי. משם המשיך לשלוח גלויות ותמונות לחיים גורי ולחברים שלא האמינו למראה עיניהם – הבחור יוצא מכל צרה ומתקדם הלאה.

חיים גורי

דרישות השלום שלו עשו את שלהם.
חיים גורי חשב שיש לו סיפור טוב ביד, והפיץ אותו בעיתון "למרחב", בו כתב טור. גורי, שהתפרנס בין היתר מכתיבה עיתונאית, החל לפרסם ב-1965 סדרת מאמרים שעסקו באדם מעניין אשר חייו והתנהלותו כאילו נלקחו מתוך רומן הרפתקאות מותח. גיבורו הוא אנטי גיבור, מוגבל בתנועותיו, לוזר נצחי שנופל וקם, ומופיע במקומות שונים בעולם באירועים חשובים, לצידם של אנשים מפורסמים. לגיבור היה רק חצי שֵם: יוסף ג' - סוג של אנונימיות שהוסיפה נופך מסתורי לדמות.
יוסף ג', שהיה סוג של בדיחה פנימית בין קבוצה של ידוענים – הפך להיות גיבור פולקלור בקהל נרחב יותר – קוראי העיתון "למרחב" שעיקר תפוצתו היתה בקרב ההתיישבות העובדת, ובמוסדות המפלגה – מפלגת "אחדות העבודה". אנשי העמל והעסקנים המפלגתיים מהמשרדים, נלהבו מהסיפור, וקראו בשקיקה כל פרק מ-15 הפרקים שסיפר להם חיים גורי, הענק הספרותי, שידע להלהיב את דמיונם. גם בבראנז'ה העיתונאית של אותם ימים עקבו אחרי התופעה, וציפו להמשך.

גורי ידע על עברו הבעייתי של האיש, על היתקלויותיו עם החוק, ועל דמיונו הפרוע. ובכל זאת, ואולי בגלל זה, חיבק אותו באהדה וברחמים, בתשוקה ספרותית שלא התעמתה עם הזהירות העיתונאית. לקוראיו הבהיר, שוב ושוב, כי יוסף שלו הוא מציאות בערבון מוגבל. הם נסחפו אחריו אל תוך המערבולת הדמיונית ושיתפו פעולה – מכל קצווי הארץ נשלחו לגורי מכתבים של קוראים שטענו כי גם הם פגשו את הגיבור, ותיארו בפרטים מדויקים שמות ומקומות בהם נתקלו בו. במשך שנתיים גורי ליקט וסיפר והרכיב עוד ועוד חלקים שונים מהפאזל, שלא הצליחו להתחבר יחד לתמונה ברורה והשאירו את יוסף ג' – מסתורי וחמקמק.

בחודש דצמבר 1966 התפרסמה בכלי התקשורת הרשמיים בברית המועצות, ידיעה על מעצרו של אחד, יוזף גוטמן, יהודי בעל דרכונים כפולים. הוגש נגדו כתב אישום ובו סעיפים של עסקאות בשוק השחור ו"הפצת חומרים פורנוגרפיים".
הידיעה הגיעה לישראל, ושמו של האיש נחשף: ג'וזף גוטמן הוא יוסף גבעון שהוא יוסף ג', ההוא מהסיפורים של חיים גורי. שמו התנוסס לראשונה מעל דפי כל העיתונים החשובים בישראל – מעריב, ידיעות אחרונות, הארץ, דבר.

גורי כתב פרק אחרון בעלילותיו של יוסף.
הפרק הוקדש למאמר מסנגר על גיבורו, בתקווה שהשלטונות הסובייטיים קוראים את דבריו:
"לא מבריח עומד לפניכם ולא רמאי שביקש להפיק רווחים מפקפקים מעסקאות אסורות. לפניכם, רבותי השופטים, עומד אדם בודד מאד שחטאו היחידי הוא ניסיונותיו חסרי הישע להוליך שולל את חוקי הכובד ולהמריא מעלה מעלה. לפניכם עומד גאון הבדיה האנושית, המנסה לחרוג מן הסיטואציה האבסורדית שאליה נקלע על לא עוול בכפו…".

הגולם קם על יוצרו, ומעתה ואילך יהיה יוסף ג'י גבעון, כוכב זוהר בשמי התקשורת הישראלית.

בפרק הבא:
יוסף ג'י – כוכב תקשורת בשמי מדינת ישראל

עוד על יוסף ג'י – בקטעים הבאים:

מבוא: שמעת על יוסף ג'י ?

 איך נולדה אגדת יוסף ג'י ?
 יוסף ג'י כוכב זורח בשמי התקשורת.
 סוף המירוץ של יוסף ג'י.
 יוסף ג' בחסות "האגודה".
 על המשפחה והחברים של יוסף גוטמן-גבעון.
 יאלה ויובו – פנינים של חכמת חיים מאוצר יוסף ג'י.
 התפאורה ברקע הצגת יוסף ג'י.

 

ט

 

קטגוריה: יוסף ג'י גבעון גוטמן מילות מפתח: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . שמור במועדפים קישור.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>