הקסטליאניות

ילדה קטנה עלתה עם בני משפחתה על המשאית.
אבא, אמא, וילדים קטנים שהגיעו מארץ אחרת, טיפסו על מדרגות הברזל בירכתי הרכב ונדחקו פנימה יחד עם עוד משפחות, התיישבו על הספסלים הארוכים ונאנחו לרווחה. עוד שלוש שעות של טלטולי דרך, ידעו כולם, יסתיים פרק נוסף בחייהם. הם יקבלו בית משלהם בו יוכלו להתארגן ולצאת לדרכם החדשה – אי שם על יד ירושלים…

כך מתחיל הסיפור של הקסטליאניות – נשים שבנו בית לרגלי הר הקסטל.
זהו סיפורן של חמישים ואחת נשים, כיום חברות פעילות במועדון נשים, וחלק מקהילה גדולה שמתגוררת במעוז ציון – פרבר פסטורלי ביישוב מבשרת ציון. קורות חייהן נבלעו בתוך הדרמה ההיסטורית הגדולה של קיבוץ הגלויות, עד שיצאו לאור וחשפו עלילות קטנות בתוך הדרמה.

הקסטליאניות ובני משפחותיהן התחילו מאפס.
עזבו הכל ובאו לכאן, כדי להגשים חלום שעבר מדור לדור ובא לידי ביטוי בפסוק אותו שרו בכל שנה: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". יחד עם אלפים כמותם, הגיעו אל מעברת הקסטל, מחנה של צריפי-פח על יד העיר ירושלים, הכי קרוב שאפשר היה להגיע בדרך להגשמת החלום.
מדינת ישראל קיבלה את כל בני המשפחה במטח של די.די.טי, המימסד התייחס אליהם בפטרונות, אנשי הקליטה עשו מהם פרימיטיביים, דיברו עליהם בזלזול, והכניסו אותם אל כור ההיתוך הגדול של קיבוץ הגלויות.
מרגע שנכנסו אל הקיבוץ, פילסו לעצמם את הדרך, בלי טובות של אף אחד, בלי לבכות ובלי לקטר.

הקסטליאניות הן מלח הארץ.
קיבלו ממנה את הרע והטוב, ונתנו לה את נשמתן. שום דבר לא בא להן בקלות. הן עסקו בכל עיסוק שהביא שכר יומי או חודשי, נצמדו לאדמה ובנו בית במו ידיהן, הקימו משפחות ענפות וצאצאיהן נמצאים בכל פינה בחברה הישראלית. יש ביניהן מספר גבוה במיוחד של משפחות ששכלו את יקיריהן בשירות העם והמדינה.

בהגיען אל המנוחה ואל הנחלה המרווחת, ישבו חמישים ואחת קסטליאניות לספר את קורות חייהן, ויצא מזה ספר – "אנחנו הנשים מהקסטל".
ממרומי גילן השקיפו הקסטליאניות על העבר שלהן, על ההיסטוריה של העם והמדינה, ושל היישוב שהיה להן למעוז בציון, וסיפרו כל מה שהיה – מימי ילדותן הרחוקה ועד היותן זקנות השבט. מולן ישב הסופר שהקשיב מרותק, ערך את קורות חייהן, אחת לאחת, כדי לספר סיפור אחד גדול על נשים ועל חלקן בהווי ובניין הקהילה המקומית.

מבין הסיפורים עלה גם קורותיה של "מעברת הקסטל".
המעברה הוקמה, בראשית שנות ה-50, לרגלי הר הקסטל, עליו שכן מתחם מבוצר שנכבש במלחמת השחרור, בקרב שנותר חרות במורשת ההיסטורית של ישראל. המעברה פינתה מקומה ליישוב קטן שנקרא "מעוז ציון", וברבות השנים התאחד עם היישוב הסמוך כדי לכונן מועצה מקומית אחת: מבשרת ציון.

הנה, על קצה המזלג, קטעים מהיסטוריה של מעברת הקסטל ומעוז ציון, כפי שעלה מסיפורן של הקסטליאניות, ועוד: סיפורן של שתיים מתוך חמישים ואחת הקסטליאניות, כפי שסופרו בספר "אנחנו הנשים מהקסטל".

  נא להכיר: קסטליאניות.
  קצת היסטוריה – ממעברת הקסטל למעוז ציון.
  הווי וזיכרונות משותפים.
  קהילות המוצא – מהיכן הגיעו מתיישבי מעוז ציון.
  קורות חייה של סימה בראשי.
  קורות חייה של פרחיה ברזאני.

.

קטגוריה: הקסטליאניות מילות מפתח: , , , , , , , , , , , , , , , , , . שמור במועדפים קישור.

2 הקסטליאניות

  1. אלי בן זקן says:

    אין על הכורדים
    גאה להיות שייך לעדה

  2. ישראלי says:

    הכורדים האלה הסתדר הכי טוב.

להגיב על אלי בן זקן לבטל

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>